לפני ימים אחדים סיפק לנו הפת"ח מחזה שהתקשורת ראתה בו צד קומי, אך לאמיתו של דבר הוא אינו מצחיק כלל. כוונתי ל"הסכם עקרונות" שנחתם בצנעה, בירת תימן, ע"י נציגי החמאס והפת"ח. הפת'ח היה מיוצג ע'י שליח מטעם אבו מאזן, עזאם אל אחמד. מטרת "שיחות הפיוס" היתה לחדש את ממשלת האחדות של שני הארגונים ביו"ש ובעזה. והנה, טרם יבש הדיו על הנייר הזה, ונביל אבו רודיינא, דובר אבו-מאזן, מודיע ברמאללה מטעם הפת'ח שלא דובים ולא יער: ל-אל אחמד היה אמנם יפוי כח לנהל שיחות, אך לא לחתום על סיכום. אבל אל אחמד לא נשאר חייב. היה לו, ועוד איך, השיב, ואף עמד בקשר רצוף עם אבו מאזן בעצמו ופעל בדיוק עפ'י המנדט שקיבל.
וכל זה מתנהל מעל גלי האתר, והעיר אל-ג'זירה צהלה ושמחה.
לנו אסור לראות בפרשה הזאת רק את צידה ההיתולי ולא את מהותה הבסיסית המדאיגה – בוודאי ובוודאי לשיטתם של אנשי אסכולת אנאפוליס, חסידי המדינה הפלסטינית הפת"חיסטית האמורה לקום עד סוף השנה עפ"י "חזון בוש".
שהרי מה נותר מכל המדיניות של אולמרט ולבני, אם לא התנתקות הפת"ח מן החמאס? שהפת"ח קיבל על עצמו את מפת הדרכים, ועל פיה הכיר בישראל והתנער מן הטרור - לפחות מן השפה ולחוץ – בעוד החמאס מסרב להכיר בישראל, מטיף לחסל אותה ומפעיל טרור לשם כך. יותר מזה: יש שמשבחים את "ההתנתקות" - ניתוק היהודים מחבל עזה – גם בגלל כך, שגרמה להתנתקות גם אצל הערבים – ניתוק הרצועה והקמת שלטון פלסטיני ביו"ש על טהרת הפת'ח, מפת הדרכים ואנאפוליס. בקיצור, מציאה אחת גדולה שקוראים לה "פרטנר" - פרטנר לשלום, פרטנר למדינה פלסטינית. עד כדי כך פרטנר, שלכבודו הניף אולמרט בביתו את דגל אש"ף.
מלככי הפינכה, יהודי החצר והחקיינים של אמריקה קראו לזה "חלון הזדמנויות": לקטולים יש אפיפיור, ולנו יש פרטנר, ועל כך ששו בני מיעיו של אולמרט. על הרקע הזה, מצפים היינו שאולמרט יגיע למסקנה פשוטה: אם הפת"ח חוזר ונותן יד לחמאס, פירוש הדבר ש"חלון ההזדמנויות" נסגר, נשמט הבסיס של הליכה עם הערבים עפ"י מפת הדרכים הדורשת הכרה בישראל ומלחמה בטרור. התוצאה המתבקשת: הפסקת השיחות.
שהרי איך התחיל כל עניין אנאפוליס? על מה ביססו את כל הוויתורים הנוראים, אם לא על ההנחה שברמאללה קם שלטון ערבי שוחר שלום, שבלשון חזונו של בוש מוכן לחיות "side by side " - לצידה של מדינת ישראל, בשלום ובביטחון? האם אין זה ברור, שפת"ח ההולך שוב יד ביד עם החמאס אינו עומד בקריטריון הזה, ושוב איננו - "פרטנר"?!
בתגובה על השאלה הזאת קיבלנו מטעם "החוגים הממשלתיים" הבלחה רפה של בינה אנושית, בזה הלשון: "חזרה של החמאס לממשלת איחוד עם הפת"ח תהיה סיבה להפסקת המו'מ".
יופי. אולם מלכתחילה, לשם מה שלח אבו מאזן את עזאם אל אחמד לתימן? האם כדי לדקלם שם את שיריו רבי שלם שבזי? מה היה סדר היום של השיחות, אם לא – הליכה משותפת, מחדש, של הפת'ח עם החמאס? כלומר, עקרונית - "הפרטנר" אבו מאזן מוכן מזמן לסגור את חלון ההזדמנויות והדיון הוא רק על התנאים. אם כן, מדוע שתקו ראש הממשלה ושרת החוץ? למה חיכו כאשר אבו מאזן הסכים לשיחות וכשהתנהלו המגעים, עוד זמן רב לפני צאת שליחו של אבו מאזן לתימן? הלא כבר אז היה צריך – לא רק לאיים, כ'א להפסיק בפועל את השיחות ולומר: אם אתם מדברים עם החמאס, אנחנו איננו מדברים איתכם!
וכאן אנו חוזרים אל הצד ההיתולי של הפרשה. אולמרט ולבני מתנהגים בעצם כמו ש"ס. אולמרט ממתיק סוד עם אבו-מאזן, לבני מבלה שעות במו'מ חשאי עם אבו עלה – היא אומרת שירושלים כלולה בשיחות, הוא לועג שירושלים היא גם על השולחן וגם מתחתיו, אבל ש'ס אינה רואה ואינה שומעת וממשיכה להכריז שאם רק יזכירו את ירושלים, היא בחוץ! ש'ס יודעת את מאמר חז'ל "הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופה, אך אין משיחין בכך", והרב עובדיה אינו יודע, על מה משיחין עם הפלסטינים?
כך בדיוק ניתן לשאול את אולמרט ולבני: ואתם לא ידעתם שאבו-מאזן שלח את שליחו לתימן לנהל שיחות איחוד? ועדיין, בדיוק כמו אלי ישי, אתם ממשיכים להיתמם ולהתנהג כאלו כל העולם טפשים ומטומטמים ורק אתם החכמים?
ובינתיים אתם מעבירים 50 שריוניות רוסיות לידי אבו מאזן, שעתידות ליפול לידי החמאס, כך או כך - אם בסופו של דבר חמאס ופת'ח שוב ילכו יחדיו, ואם – כשהחמאס ישתלט על יו"ש כפי שכבש את הרצועה. סקר שנערך ביש"ע ע"י משרד שקאקי הערבי חשף, שכבר עכשיו יש לחמאס רוב ביהודה ושומרון. לכן, כפי ששריוניות אוסלו נפלו לידי החמאס, כך ייפלו גם שריוניות אנאפוליס. וביחד עימהן ייפול לידיו שלל עצום, כמו המקלעים הכבדים של אוסלו, המתופעלים עכשיו בידי החמאס ברצועה ורק לאחרונה פגעו במסוק ישראלי. כמו צבא אוסלו הפלסטיני ברצועה, שאומן ע"י האמריקנים וגם על ידינו, ועבר כולו לחמאס. הגנרל האמריקני דייטון בונה עכשיו את צבא אנאפוליס הפלסטיני, שוב בשיתוף פעולה עם ישראל. אלפים מוכנסים לארץ מעבר לגבול, וגם נשק. והחמאס צוחק כל הדרך אל הימ'חים החדשים: כל זה יהיה שלנו!
בעצם, גם אני שכותב כאן על בסיס ההנחה שיש ניגוד ושוני בין החמאס לפת"ח, טועה ומטעה. שהרי לאמיתו של דבר, גם כאשר חלון ההזדמנויות עדיין היה כביכול פתוח, הרבה לפני שיחות תימן, הפת'ח בעצמו המשיך כל הזמן לתפקד כארגון טרור! ובעוד אבו-מאזן סועד בבית ראש ממשלת ישראל, הפת'ח רצח יהודים. לבני מדברת בעיניים מצועפות על דו-קיום, והפת'ח מחק את קיומם של יהודים.
אבו מאזן בעצמו הכריז באזני היומון הירדני "אל-דוסטור" ב-28 לפברואר השנה, כך:
"יש לי הכבוד להיות זה שירה את הכדור הראשון בשנת 1965. היה לנו (לפת'ח) הכבוד להנהיג את ההתנגדות (השם הערבי לטרור א.ה.). אנו לימדנו את כולם, כולל את חיזבאללה, מהי התנגדות. הם התחנכו במחנות שלנו...
בעת הזאת אני מתנגד למאבק המזויין, משום שאין ביכולתנו לנהל אותו, אך בעתיד ייתכן שהדברים יהיו שונים"...
ואנשי פת'ח תכננו לרצוח את אולמרט בנסיעתו ליריחו למפגש עם אבו מאזן ואח"כ, בספטמבר 2007, שחררו את הפושעים.
והפת"ח רצח את עדה זולדן הי'ד, בנובמבר 2007.
והפת"ח רצח בדצמבר 2007 את אחיקם עמיחי ודוד רובין הי'ד, בנחל תלם ע"י קרית ארבע.
והפת"ח רצח בינואר 2008 את חייל מג"ב רמי זוארי, הי"ד, בירושלים במחסום שועפט.
והפת"ח, באמצעות זרועו הצבאית, גדודי חללי אל אקצה, מפעיל יום יום, בגלוי, טרור ברצועת עזה.
ואם לא די בכל אלה, השופרות הרשמיים של הפת"ח מסיתים נגד ישראל לא פחות מאשר התקשורת החמאסית, והנה רק דוגמה אחת מן הזמן האחרון – ההספדים על חיסולו של רב-המחבלים עימאד מורנייה, ב"אל חייאת אל ג'דידה", העיתון הרשמי של הפת"ח:
"גיבור שאין דוגמתו, מפקד החיזבללה, קרן אור". הריגתו "רצח לאור היום.. טרגדיה שפגעה בכל לבנוני, פלסטיני וערבי, פגעה בכל אדם חפשי על פני האדמה."
והעיתון, עיתונו הרשמי של אבו מאזן, מתאר את ישראל כ"אוייב ציוני בוגדני", מביע כלפיו "זעם ושנאה", מבטיח "עוד התנגדות" (כלומר טרור) ו"את המכה שתביא להם את המוות".
זה – דבר הפרטנר, מצוטט ב"מדיה ווטש הפלסטיני" של איתמר מרכוס וברברה קרוק, בדו'ח מיוחד מיום 12 למרץ השנה.
וועדת חקירה, ממלכתית הפעם, שתדון חלילה באסון שתחולל לנו המדינה הפלסטינית הטרוריסטית פרי מדיניות ממשלת אולמרט, תצטרך לדבר בשתי רמות: רמת המציאות, של ממשלת אולמרט שהניחה בחיק עמה נחש ארסי, וכוונתי לפת"ח, לא לחמאס, ואת הנחש הזה הציגו לעם כיונת שלום תמימה - והרמה השנייה היא הרמה הדמיונית, ההצהרתית, לפיה יש כביכול הבדל בין פת'ח לחמאס, והחבורה הכושלת והמושחתת של אבו-מאזן ושות' הם כביכול שוחרי השלום, הם – "הטובים" ורק החמאס הם "הרעים", והנה גם ההנחה ההזוייה הזאת התמוטטה עוד לפני שהחלו שיחות תימן.
אם יש עדיין לאולמרט שביב של קשר עם המציאות, אם הדלת ההיא החוצצת בין העולם לבין לשכתו אינה אטומה לגמרי – ראוי שלא יוכל לישון בלילות בגלל וועדת החקירה הבאה – לא הקודמת!...