|
|
|
|
|
מאמר קרתגו |
|
|
|
|
|
אפשר לסכם שלפנינו לכאורה ניצחון ברור של נסראללה על ההנהגה הישראלית במלחמת מוחות, בטקטיקה ובאסטרטגיה. די להיזכר בנאיביות של שרת החוץ, שקידמה בעיניים מצועפות את הבלוף החלול, 1701, למרות 60 שנות ניסיון מר עם כוחות או"ם. האם הלבנונים יותר חכמים מאתנו? אבל גם במשחק הסימולטני בדרום נחלנו שח-מט: החמאס, שהיה באפיסת כוחות, גם מקבל רגיעה, אספקה שוטפת, פתיחת מעברים, ביצור של "מדינתו", והעיקר - לגיטימציה, וגם ממשיך להחזיק בגלעד שליט ולהכין לנו את ההשפלה הלאומית ואת ההפקרות הביטחונית של שחרור אלף מן הטרוריטסים המסוכנים בעולם. האם גם לראשי החמאס עליונות אינטלקטואלית על "הראש היהודי?" לאחרונה פתחנו משחק גם מול הסורים, וכבר על הסף השתטחנו על ארבע. במהלך פתיחה אידיוטי חילצנו את אסד מנידוי בינלאומי כרוצח חרירי ועשרות אחרים וכחותר תחת לבנון העצמאית, והושבנו אותו על בימת הכבוד הבינלאומית, וכל זאת - "תמורת" וויתור שלנו, מראש, על כל הגולן. אדם פרטי שהיה נוהג כך ברכושו ובעסקיו, היה מוכרז "פסול דין" ונשלח להסתכלות. האם גם למוח הסורי עליונות כזאת על השכל של היהודים? את התיאוריה בדבר עדיפות החשיבה הערבית מפריכה "ההתנתקות". גם כאן – לדעת ימין ושמאל כאחד – נכשלנו כישלון חרוץ: גרמנו לניצחון החמאס בבחירות, להשתלטותו על הרצועה ולהפיכתה לבסיס טרור איראני חמוש הממטיר קסאמים ופצמ'רים על כל הדרום. אלא, שאת כל זאת , כולל המהלך האובדני של נטישת ציר פילדלפי שעשה מן הרצועה מדינה – חוללנו לעצמנו באורח חד-צדדי, מולנו לא ישב שום פרטנר ערבי! מכאן, שאת הגורמים לירידתנו לשפל המדרגה יש לחפש אך ורק אצלנו. אנחנו מנהלים נגד עצמנו מלחמת-עצבים ולוחמה פסיכולוגית, סובלים מקוצר רוח ומעצבים רופפים, מחוסר סבלנות ומהעדר כוח עמידה, מאי יציבות, פופוליזם ודמגוגיה, וכל זה על רקע של תת-רמה בהנהגה הפוליטית ותקשורת שלוחת רסן וחסרת אחריות . בארץ ובעולם בולט היחיד היהודי במידותיו המוסריות ובהישגיו האינטלקטואליים, אך בניגוד גמור לכך - הקולקטיב היהודי בא'י ביצועיו הפוליטיים והמדיניים ורמתו המוסרית – ירודים. מה עושים? דה-גול שינה את חוקת צרפת והנהיג משטר נשיאותי, כדי לשים קץ לאי יציבות השלטון. כמאל אטטורק הטיל על הצבא חובה חוקתית לשמר את אופייה החילוני של המדינה, גם מול רוב דמוקרטי איסלמיסטי. אצלנו, ה"עזרה הראשונה" החוקתית המתבקשת מייד כלקח מן הפאשלות והביזיונות האחרונים חייבת להבטיח שהממשלה לא תוכל לשחרר טרוריסטים רוצחים ולא להחליף מחבלים תמורת גוויות. וגם יש לדאוג לכך, ששום שלטון לא יוכל לעקור עוד יישובים ולוותר על חלקי מולדת. שינויים בחוקי יסוד בנושאים ממין זה יצריכו רוב מיוחס במשאלי עם, רוב מספיק כדי לנטרל את הקול הערבי המונח אוטומטית בכיסה של כל עמדה הנוגדת את האינטרס הלאומי היהודי. ויש להנהיג מחדש עונש מוות למחבלים רוצחים. גזרי הדין יושעו, והם יבוצעו אוטומטית במקרה ששבוי או חטוף שלנו ימות בידיהם, ובכך יהפכו המחבלים לתלייני אחיהם, ואנחנו נשמור יותר טוב על חיי יקירינו. זה הזמן ללמוד את לקחי נפילת קרטגו, האימפריה הגדולה של בני-דודינו הצורים והצידונים, ששלטו על כל מערב הים התיכון ובירתם היתה מרכז כלכלי ופיננסי עולמי. מה גרם למעצמה הזאת, שהחזיקה מעמד 400 שנה, להיחרב עד היסוד בידי הרומאים ? הרומאים היו עם של כובשים, הקרטגים - סוחרים. אלה השתלטו על שטחים ואלה הסתפקו בתחנות-סחר, קרוב לחופים. קאטו הרומאי הטיף "להשמיד את קרטגו", בעוד "מפלגת השלום" ששלטה בקרטגו ניסתה להבטיח את עתידה ע'י וויתורים, נסיגות ושלמונים שמנים. חניבעל, המצביא הגאוני אשר 14 שנים ניצח את הרומאים על אדמת איטליה בכל קרב (15,000 רומאים הרוגים בקרב האגם הטראזימני, 70,000 בקרב קנה), הגיע עד לשערי רומא, אך לא ניסה לכובשה, ואלו הרומאים כבשו את קרטגו והחריבו אותה עד היסוד, זרעוה מלח והיגלו לעבדות את 50,000 שורדיה. ההיסטוריון הגרמני המפורסם, תיאודור מומזן, בספרו על תולדות רומא, כתב ( ואנחנו רק נצטט ונשאיר את הקורא עם מסקנותיו): "...היה חסר להם החוש המדיני... החירות לא קסמה להם והם לא היו תאבי שלטון. 'יושבת לבטח' היו, כפי שנאמר בספר שופטים, 'כמשפט צידונים שוקט ובוטח' " (סופם: "ויבואו על ליש, על עם שוקט ובוטח ויכו אותם לפי חרב ואת העיר שרפו באש"...א.ה.). "כאשר למדינה היותר חלשה ( מבין שתיים) צפוייה מלחמת-השמד במועד בלתי ידוע, אזי אותם האישים היותר חכמים ומסורים, שמתכוננים מייד לקרב הבלתי נמנע כדי לפתוח בו בזמן המתאים, ימצאו את עצמם נבלמים ע"י מאסה עצלה ומוגת לב של עבדי הכסף, חלשלושי הזיקנה ורפויי המחשבה, שכל עניינם רק להרוויח זמן כדי לחיות ולמות בשלום, לדחות בכל מחיר את הקרב האחרון..." "כך היו בקרטגו מפלגת שלום... אוליגרכיה שלטת מושחתת, חסרת כישרון, קנונייתית ונוטה לרומאים - בצד מפלגת מלחמה, וביניהם שררה מריבה עזה.. והיו כנראה בקרטגו לא מעטים, שברוב ייאושם מעתיד מולדתם יעצו להגר לאיי האוקיינוס האטלנטי. מי יוכל להאשימם? האדונים המושלים בקרטגו עמדו בקשרים עם רומא, שגבלו בבגידה בארצם". "מפלגת השלום, שבכל עת היתה מוכנה לקנות את נפילת יריבתה הפוליטית במחיר מפלת המולדת... דחתה את בקשות המצביא (חניבעל) לתגבורת , וכך סייעה לסינאט הרומי להציל את רומא". "האדונים בקרטגו לא רצו בהצלת המולדת כל עוד אפשר היה. וכאשר כבר רצו בכך, זה כבר לא היה אפשרי". ואנו נוסיף רק משפט אחד: אצלנו עוד אפשר, אך לא לנצח.
|
|
עם שחרורו של קונטאר, מסכם ג'ף ג'קובי בעיתון האמריקני החשוב "בוסטון גלוב" את מלחמת לבנון השנייה: "מעולם לא הונחתה מכה כזאת על יכולת ההרתעה של ישראל". את עיסקת השבויים הוא מכנה "כניעה משפילה", המבטיחה עתיד של חטיפות ורציחות והוא מוסיף:" ירושלים שוחקת את המעט שנשאר מן המוניטין שלה כנוקמת את מותם של קורבנות הטרוריסטים... היא מעוררת בהם בוז".. אשר להחלטה 1701, זו נותרה אות מתה "והמחריד מכל היא השתלטות החיזבללה, למעשה, על ממשלת לבנון... עתה, החיזבללה אינו עוד ארגון טרור הנתמך ע"י מדינה.. כ"א ארגון טרור שיש לו מדינה".
