|
|
|
|
|
כשאולמרט מבטיח צריך לדאוג |
|
|
|
|
|
אכן, מילים כדרבנות, למעט בעיה קטנטנה שרב בהן הדמיון לצ'ק בלוי ללא כיסוי. אותו "מאמץ אדיר" ניכר בעיקר בסנקציות מסורסות, שאף אותן מתקשה הקהילה הבינלאומית להשית בלא מחלוקות מתישות על קוצה של כל אחת מהן. ו"מאמץ" זה גם נודע בכמעט היתר של סבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) בהנהגת מוחמד אל-בראדעי לאיראנים להמשיך בדרכם הגרעינית; כשם שהוא ניכר בשלילה עולמית כמעט קונצנסואלית של האופציה הצבאית. הסבירות ש"מאמצים אדירים" אלו יסדקו ולו קמעה את הנחישות הגרעינית האיראנית אף נופלת מהסיכוי שאולמרט ישמור על מקום עבודתו הנוכחי גם לאחר הבחירות הבאות, כהצהרתו החוזרת ונשנית באותם ראיונות חג. התקדים הגרעיני הצפון-קוריאני היטיב ללמד כל בר בי רב שאם משטר פנאטי ונחוש גמר אומר להשיג יכולות גרעיניות, לא סנקציות מגומגמות ואף לא איומים צבאיים מזרי אימה ימנעו זאת ממנו. על אף שחתמה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ב-1985; ולמרות הסכם עם ארה"ב ב-1994 להקפאת תוכניתה הגרעינית, הכולל פיתויים כלכליים למכביר; וחרף לחצים וגינויים בינלאומיים, ועל אף איומים אמריקניים מפורשים בפעולות צבאיות – עמדה פיונגיאנג במריה, ביצעה ניסוי גרעיני מוצלח לפני כשנה וחצי, וחצתה למעשה את הסף הגרעיני. הדבקות האיראנית בתוכניתה הגרעינית אינה נופלת כהוא-זה מזו הצפון-קוריאנית. קריאתה הנכוחה את נכונות האמריקנים המופחתת פלאים לצאת לפעולה צבאית נוספת על זו שבעיראק; "פחדיה" ממאיימים מבעיתים כמו פואד שלנו; והחיל והרעדה שאחזו בה לנוכח ה-Blitzkrieg (מלחמת בזק) של אולמרט בלבנון והמשך תצוגת התכלית המפוארת שלו בעזה – טרם הותירו בה רושם משתק ובל יימחה. כפי שהדברים מצטיירים כעת, נחרצותה להתמיד בתוכניותיה עולה לאין ערוך על נכונות העולם לשלם את המחיר המתבקש במניעת הגשמתן. לפיכך, כל שנותר הוא לתהות מניין בכל זאת "נולד" עזרו הבלתי צפוי של אולמרט המסייע בידו לקבוע, ולא רק לקוות, כי "איראן לא תהיה גרעינית". לכאורה, ייתכן שאולמרט יודע מה שאנחנו איננו יודעים, ומתחת לפני השטח מתבשל לאטו מהלך שימנע את הגשמת הזמם האיראני. ואולי לא מן הנמנע שהוא מעריך באמת ובתמים ש"הלחצים האדירים" הנוכחיים אכן יישאו פרי. ואפשר אף שלאמונתו קיים סיכוי שיבליח לו, לקראת שלביה המכריעים של המערכה, איזה deus ex machina או americana ex machina ויוציא באחת בעבורנו את הערמונים האטומיים מן האש האיראנית. אולם סביר הרבה יותר להניח שאולמרט מבין אל נכון שלאיראן כן תהיה אופציה גרעינית, אם לא יינקטו נגדה אמצעים שונים בתכלית מאלה שמושתים עליה כיום. סביר, משום שכמעט יותר מכל אחד אחר הוא אמור להכיר על בוריין את תוחלתן המדולדלת של הסנקציות הנוכחיות, גם אם ימוצו עד תום – ואף הוא מסוגל לחלץ מכך את המסקנות המתבקשות. קרוב לוודאי שלקביעתו לא נודעה כל תכלית אחרת זולת זו הפוליטית, והיא עולה בקנה אחד עם שאר דבריו, בייחוד אלה שעליהם הוא נמנע מלהחיל את הפסוק הרפטטיבי באותם ראיונות: "לזה איני יכול להיכנס". ואכן, מה נוסך רוגע רב יותר על היושבים בציון יותר מקביעה פסקנית של מנהיגה הנבחר שהוא "יודע שאיראן לא תהיה גרעינית", בעיקר אם ישראל ב"הנהגתו השקולה" נוטלת חלק ב"מאמץ האדיר" למניעת ההתגרענות הזו? האם כלל ניתן להעלות על הדעת חוסר אחריות ציבורי גדול מאשר להחליף את מי שנושא בשורה של "איראן נטולת גרעין"? והיה ותיכזב תוחלתו ותוחלתנו, ואיראן בכל זאת תתגרען, הוא כמובן יוכל תמיד לשוב לדפוס ההסבר הכה חביב עליו, כי אלמלא עשינו את מה שעשינו במצוותו – מצבנו היה חמור לאין שיעור. זאת טענתו למשל משכבר הימים לגבי ההתנתקות, וכמובן גם בראיונות החג. אילולי נסוגונו מעזה, הוא חוזר וטוען, היינו מתמודדים עתה עם כל המרעין הבישין העזתי כשאנחנו נדרשים להגן גם על אלפי המתיישבים. האפשרות הכה "מוזרה" שהבריחה הגדולה מעזה, הפקרת ציר פילדלפי ומתן ההיתר לחמאס להתמודד בבחירות ברשות הפלסטינית, הם הם שהעלו על גדותיו את המרעין בישין העזתי – הרי כלל אינה עולה על דעתו. וכי למה שתעלה? הוא עבר אמנם קונברסיה פוליטית, אך הוא לעולם נותר עורך דין אהוד אולמרט בשבילנו.
|
|
נחרצותה של איראן להתגרען עולה על נכונות העולם לשלם מחיר כדי למנוע זאת. לפיכך, יש לתהות במה מסתייע אולמרט שקבע כי היא "לא תהיה גרעינית"
"אני רוצה להגיד לאזרחי ישראל: לאיראן לא תהיה יכולת גרעינית", כך פסק לאחורנה ראש הממשלה. וכיצד תימנע ממנה יכולת זו, אליבא דאולמרט? "ישראל נוטלת חלק במאמץ האדיר של הקהילה הבינלאומית, שנועד למנוע מאיראן יכולת בלתי קונבנציונלית", קבע.
